טיפול במחלות חניכיים מתקדמות

מחלת חניכיים

מחלת החניכיים הינה אחת המחלות הנפוצות באדם, היא האחראית העיקרית לאובדן השיניים אצל מבוגרים מעל גיל 40. השיניים מעוגנות בתוך מכתשיות שבעצמות הלסת באמצעות סיבים הקרויים הליגמנט הפריודונטלי. סיבים אלה והעצם מכוסים ע"י רקמה רכה- החניכיים.

המחלה מאופיינת במהלך איטי ובדרך כלל נטול תסמינים או כאב, מה שעשוי לגרום בדרך כלל לאבחון מאוחר.

הגורמים למחלת חניכיים

מחלת חניכיים היא מחלה זיהומית, כרונית, הגורמת להרס הרקמות סביב השן (בעיקר העצם המכתשית בתוכה מאוחזים שורשי השן והחניכיים). הגורם העיקרי להתפתחות מחלת חניכיים הוא רובד החיידקים (פלאק) – שכבה דקה, חסרת צבע הנוצרת בקביעות על פני השיניים ובגבול החניכיים שעליה מתיישבים חיידקים מסוגים שונים. במידה והרובד החיידקי אינו מוסר מתחילים החיידקים לנדוד לאורך השורש ומתחת לחניכיים. חיידקים אלו מפרישים רעלנים הגורמים להיווצרות דלקת. ככל שהדלקת מתקדמת יותר נגרם הרס רב יותר של העצם התומכת וכתוצאה מכך מתחילה ניידות של השן ובמצב המתקדם ביותר השן כה ניידת כך שאינה יכולה לשמש יותר ללעיסה ויש לעוקרה.

בחלל הפה אובחנו בין 300 לכ 600 זנים שונים של חיידקים, השותפים בהרכבים שונים בגרימת המחלה, רובם אנארוביים (אשר מתקיימים באזור נטול חמצן). החיידקים חיים במערכת אקולוגית וכאשר מופר האיזון בין קבוצות החיידקים במערכת זו, משגשגת קבוצה מסוימת של חיידקים, שהם האחראים למחלת חניכיים. חוסר האיזון נגרם בד"כ כתוצאה משינויים סיסטמיים במאחסן כגון מחלות כלל מערכתיות כרוניות (סכרת, יתר לחץ דם וכד') או מחלות אימונולוגיות (של מערכת החיסון: איידס או מחלות גנטיות אחרות).

סוגי מחלת החניכיים

חניכיים בריאים, נראים ורודים ובתקריב ניתן לראות כי פני השטח מאופיינים במראה מגורגר כקליפת התפוז. חניכיים בריאים הנם בעלי גוון ורוד מט נטול ברק, לעומת חניכיים מודלקים ותפוחים אשר מראם מאופיין במראה בוהק וקיימת נטייה לדימום ואפילו במגע קל של מברשת .

מחלת חניכיים מתחלקת ל- 2 סוגים עיקריים:

1. Gingivitis – מחלת חניכיים התחלתית ונפוצה מאד.

   סימנים קליניים:

   – חניכיים אדומים ונפוחים.
   – דימום בצחצוח.
   – ללא כאב.
   – ללא הרס של העצם.

   לאחר טיפול שמרני הכולל ניקוי ושיפור גהות הפה המצב הפיך ניתן לראות שיפור משמעותי וריפוי מלא.

2. Periodontitis – השלב המתקדם של מחלת החניכיים

   בעקבות התקדמות החיידקים תחת לחניכיים נוצרת "הפרדה" בין החניכיים לשורש ומתפתח ה"כיס הפריודונטלי" עם הרס של העצם סביב השורש.

   סימנים קליניים:

   – חניכיים אדומים ונפוחים.
   – דימום בצחצוח.
   – כיס פריודונטי
   – ניידות של השן
   – אובדן עצם תומכת (ניתן לאבחן רק בצילום רנטגן)

הטיפול במחלת חניכיים

הטיפול במחלת חניכיים הוא בראש ובראשונה טיפול בגורם למחלת החניכיים, החיידקים.

הטיפול מתחלק ל- 2 חלקים עיקריים:

1. 1. טיפול שמרני הכולל: הסרת הרובד והאבנית משן. הדרכה לשיפור גהות הפה. הקנית מוטיבציה למטופל. החדרת חומרים אנטי- בקטריליים לכיס הפריודונטלי.

      מטרת הטיפול להוריד את העומס החיידקי בכיס הפריודונטלי להקנות למטופל ידע על המחלה דרכי הטיפול והרגלים לשמירה על היגיינה אוראלית.

   2. ניתוחי חניכיים לטיפול במחלת חניכיים מתקדמת הכולל:
      – ניתוחים רזקטיביים
      – ניתוחים רגנרטיביים.

ניתוחים רזקטיביים

עם התקדמות המחלה הפריודונטלית והיווצרות הכיס פריודונטלי נגרמת ספיגה של העצם התומכת בשן. כאשר הכיס עמוק קיים "עודף" של חניכיים אשר אינו מאפשר ניקוי החיידקים תחת לחניכיים. את "עודף" החניכיים מסירים ומנקים במבט ישיר את שארית הרובד והאבנית התת- חניכית. ע"י פעולה זו "מצמצמים/מבטלים" את הכיס הפריודונטלי, והמטופל ע"י שמירה ותחזוקה נכונה, יכול למנוע התקדמות של מחלת החניכיים.

המגבלה העיקרית בטיפול מסוג זה הינה שלאחר הסרת החניכיים נוצרת חשיפה של השורש ("נסיגת חניכיים") אשר יכולה לגרום לרגישות לשינוי טמפרטורה ותלונה על אסתטיקה לקויה כתוצאה ממראה של שן "ארוכה".

ניתוחים רגנרטיביים

במטופלים עם מחלת חניכיים מתקדמת אנו עדים להרס הרקמות סביב השן. הרקמות העיקריות שנפגעות הן החניכיים והעצם. מטרת הטיפול הרגנרטיבי לשחזר את הרקמות שנהרסו כתוצאה ממחלת החניכיים.

המסגרת הטיפול נעשה שימוש בחומרים חדשים וייחודיים:

• שתלי עצם: החומרים הללו מוחדרים לאזור העצם שנספגה ומהווים משתית ביולוגית אשר לתוכה נבנית העצם החדשה. חומרים אלה יכולים להיות ממקור אדם מהחי או סינטטיים.
• ממברנות: יכולות להיות נספגות או שאינן נספגות. מטרתן לשמש כחסם באזור נסיגת העצם וכך מונעות חדירה של החניכיים לאתר הנסיגה ומאפשרות את שגשוג העצם תחתן. בד"כ נעשה שימוש של ממברנה עם שתל עצם.
• חלבוני גדילה: אלה חומרים משלבי התפתחות השן אשר מאפשרים חידוש של הרקמות סביב השורש. חומרים אלה הינם הראשונים לעודד יצירה אקטיבית של הרקמות.
• שתלי חניכיים: לטיפול בנסיגת חניכיים. שתל החניכיים הנפוץ ביותר הנו שתל חניכיים חופשי מסוג רקמת חיבור אשר נקצר מהחך אולם היום קיימים שתלים ממקור אדם או החי אשר מאפשרים תוצאות אסתטיות דומות אולם חוסכות את אי הנעימות הקיימת בחיך בעקבות קצירת שתל החניכיים העצמי.

לסיכום

מחלת חניכיים הנה הגורם העיקרי לאיבוד שיניים. מטרת הטיפול במחלת חניכיים הוא מניעתי אולם במחלת חניכיים מתקדמת ישנם היום טיפולים אשר מאפשרים את שחזור הרקמות שנהרסו כתוצאה מהמחלה.

במידה ואחד הסימנים למחלת החניכיים מופיע יש בהחלט מקום לפנות לרופא השיניים לטיפול במחלה בשלביה הראשונים או לפנות למומחה למחלות חניכיים לטיפול בשלביה המתקדמים של המחלה.